Saturday, November 02, 2002

Case of Itai Leibovich

Case of  Itai Leibovich
(AKA: Itay Leibovich)

Kindergarten Security Guard - Tel Aviv, Israel
Teacher / Computer Instructor - Tel Aviv, ISrael

Itali Leibovich was convicted on two counts of rape and other counts of sodomy, attempted rape and indecent assault of four girls aged six to eleven.  He was sentanced to 24 years in prison (January 11, 2004) for the rape of two girls and the sexual abuse of several others. Some of these crimes were committed while he was working as a security guard at a kindergarten in the Ramat Aviv neighborhood of north Tel Aviv. Leibovitch was also sentenced on several charges of sexual abuse, which he committed while working as a computers instructor in June 2002. His victims included two five-year-old girls, a four-year-old and a six-year-old. He also abused five girls at a home for children from broken homes.

Disclaimer: Inclusion in this website does not constitute a recommendation or endorsement. Individuals must decide for themselves if the resources meet their own personal needs.

Table of Contents:

  1. 24-year-old found guilty of sexually assaulting young girls (11/02/2002)

  1. Behind the Ordinary Face 03/28/2003)

  1. Pedophile sentenced to 24 years  (01/11/2004)
  2. Tel Aviv pedophile sentenced to 24 years (01/11/2004)

24-year-old found guilty of sexually assaulting young girls
By Zvi Harel, Haaretz Correspondent
Ha'Aretz - November 2, 2003

Tel Aviv District Court on Sunday convicted a 24-year-old man on two counts of rape and other counts of sodomy, attempted rape and indecent assault of four girls aged six to eleven.

Itai Leibovich, a Tel Aviv resident, had admitted committing the acts.

The indictment stated that Leibovich, who was employed as a courier at the time, would follow the girls as they walked home from school.

In a previous court hearing, Leibovich expressed remorse for the mental anguish he had caused to his victims.

Sentencing in the case is due to take place in one month's time.

Pedophile sentenced to 24 years
By Zvi Harel, Haaretz Correspondent
Haaretz - Sun., January 11, 2004 (Tevet 17, 5764)

The Tel Aviv District Court on Sunday sentenced convicted pedophile Itay Leibovitch to 24 years in prison for the rape of two girls and the sexual abuse of several others.

Leibovitch was convicted three months ago, after confessing to the charges against him. He was convicted with raping a nine-year-old and an eleven-year-old girl.

The judges rejected Leibovitch's claims that his actions were a direct result of the sexual abuse he suffered as a child. Leibovitch claimed that through his actions, he was punishing the girls for the pain, suffering and social injustice he suffered. Judge Saviona Rothlevy responded by saying that revenge is not an uncontrollable instinct, and that he did not deserve clemency.

The judges also noted that Leibovitch's actions involved trickery and guile. The jobs he applied for, a computer instructor, a security guard at a kindergarten, and an instructor at a center for children from troubled homes, would enable him close access to young girls.

In one case, he approached his victim's house and pretended to be a messenger with a letter for her parents. The girl wanted to call her mother before letting him in, but he insisted she open the door, telling her he was in a rush. When the girl opened the door, Leibovitch entered the home, attacked her and threatened her, telling her that if she screamed he would hurt her. When the girl asked what he wanted, he responded "sex."

Leibovitch also followed his victims on their way home from school, and picked girls that he saw unlocking the door, assuming their parents were not at home.

During both rapes, Leibovitch also caused his victims serious bodily harm.

Leibovitch was also sentenced on several charges of sexual abuse, which he committed while working as a computers instructor in June 2002. His victims included two five-year-old girls, a four-year-old and a six-year-old. He also abused five girls at a home for children from broken homes.

According to the charge sheet, while working as a security guard at a kindergarten in the Ramat Aviv neighborhood of north Tel Aviv, Leibovitch took a six-year-old child aside, undressed her, and instructed her not to tell anyone.


Tel Aviv pedophile sentenced to 24 years
By Etgar Lefkovits
Jerusalem Post - Jan. 11, 2004

A Tel Aviv pedophile who raped or otherwise sexually molested at least seven girls from the age of four to 11 was sentenced Sunday by the Tel Aviv district court to 24 years in prison.

Itai Leibovitch, 24, was convicted in the same court three months ago, after confessing to raping two of his young victims, aged nine and eleven, who he had followed home from school, and sexually molesting the five others.

The judges rejected Leibovitch's claims that his actions were a direct result of the sexual abuse he suffered as a child.

In their ruling, the three-justice panel noted that Leibovitch used trickery and guile to carry out his attacks, gaining employment at places such as a Ramat Gan kindergarten and a center for troubled children that would put him in close proximity to his young victims.

In one case, Leibovitch knocked on the door of his nine year old victim's house and pretending to be a messenger with a letter for her parents. The girl wanted to call her mother before letting him in, but he insisted she open the door, telling her he was "in a rush," and it was just "a small letter." When the girl opened the door, Leibovitch entered the home, attacked and threatened her, telling the girl that if she screamed he would hurt her. When the girl asked what he wanted, he responded "sex," and then went on to rape her.

The prosecution had asked the court to sentence Leibovitch to 35 years in prison.

Although sympathetic to such a request, the court ruled that legislation - allowing consecutive sentences to be handed down in sexual abuse cases as they commonly are in murder cases - would be needed in order to impose the more severe sentence, a move they recommended.

"Is the murder of the souls of innocent young girls of a lesser measure than murder?" Justice Judge Saviona Rothlevy wrote in the ruling.

With a third of his sentence reduced for good behavior, the 24-year-old pedophile could be freed at age 40.


Behind the Ordinary Face
By: Mariana Oletski, Yaron Frost
Tel-Aviv Magazine, the weekly edition - March 28, 2003
(Translated from Hebrew to English by Na'ama Yehuda - Original Hebrew article below)

Behind the ordinary face of Itai Leibovitch (24), the pony tail and ring in eyebrow, hid two people. The first: a graduate of a high school for the arts, a talented musician in an orchestra, a combat solider who finished basic training in Excellence. The second: a lost teen, eaten by rage-bursts, with weird sexual preferences, violent and shunned, who tried to put an end to his life.

"It is important to understand," says, Y., a good friend of Itai Leibovitch, "Itay isn't crazy and not mentally ill. Really not. He is just a narcissist. Looked for fame. In my opinion, he wanted to take the place of Benny Sela. He wanted people to say "he is a serial rapist" and think about him and not Benny Sela for these reasons, it is hard for me to believe that he will get to trial. It is my opinion that he will kill himself first. He loves himself too much to end up as just a rapist who was caught."

The first rape Leibovitch admitted to took place on February the 12th this year (2003--translator). It happened when he was working as messenger. During his shift he started following a nine year old girl who was on her way home from school. He knocked on the door and identified himself as a mailman. After the child opened the door, he pushed her inside and raped her cruelly, and with showing severe violence.

Even when the police investigators heard the initial description of the rapist, they realized that this it not a regular profile.

According to the child's description, the assailant was young, with long hair, a pony tail and a ring in his eyebrow. When he was caught and his picture was broadcast on TV, the whole country went into shock: on the bench in the court room sat someone who was partially man partially teenagers, with long hair and a fashionable pierced eyebrow. Nothing to cue for the horrible things he did.

Even the biographical details brought up many questions: How can it be that a son from a good family, who graduated from a select high school in Tel-Aviv, who enjoyed playing the Tuba, who served a time in a combat unit--could rape little girls not even ten years old in such horrible brutality?

Ironi Alef (Urban school #1-translator) "Nothing that would hint..."

Those were the same questions asked this week by friends and family. Itai Leibovitch, 24, was never an ordinary person. But whoever knew him well knew that his life course and his complex personality would have brought him--sooner or later--to a point of explosion. He grew up on Tel-Aviv, and lived with his parents in Eben-Gevirol Street. According to relatives, he always found it difficult to get used to boundaries and mingle with his environment. Already in kindergarten he'd come home complaining about bullying and teasing by other children. He completed his Elementary schooling in Grats School. "I. Leibovitch" is written under the smiling portrait in the year book. Few of the students who studied with him could remember him. The writing in the year book also spared details to testify for his character: "Itai wasn't a bad sportsman, each jump he did was really good? He loved to call kids by nicknames, and liked to make up strange names." In Middle school, he learned in Ironi Dalet (Urban school #4--translator) and in tenth grade he moved to the music program in Ironi Alef. He didn't have many friends there, either. Yafit Bar, who was in his class: "He was an unusual character. Very introverted. He would dress unkemptly and looked strange. I can definitely tell that he didn't have many friends in school. He didn't stand up in music, either. In spite of all this I remember that he seemed like a pretty nice person to me, I even went to his home and to work on a project with him."

Motty Label, who studied in the music program with him: "I didn't know him well, but he wasn't strange to me. Rebellious like every high-schooler. Nothing that would hint to what he'd become today."

Outside school Leibovitch had quite a few friends, boys and girls, and he led a lively life. One of his friends told about a crisis he had at 17, when he found that one of his girlfriends was unfaithful to him. The friend: "This incident, I think, caused him for the first but not the last time, to be on the brink of suicide. He would cry to me a lot. I think this is the reason why after that time he was unfaithful to almost every girlfriend he had, and caused trauma to each one who was with him."

Even during his crises, Leibovitch never gave up music. His affection to the subject started already at age ten, and he learned to play the Tuba. He took lessons from Ya'akov Kling in Givatayim, from evolved from a teacher to some sort of a friend.

Klings descriptions paint a picture of a child with problematic and extreme behavior, but also talented and sensitive. Kling: "Itai has a very complex personality, complicated. He was pretty attached to me for a period of time, we would talk. We would smoke together and talk. He wasn't one of those dark fellows. In my opinion, at a certain point he simply lost control, probably due to things that happened to him along the way."

Between the end of high-school and his starting his military service, Leibovitch lived with two of his friends in is grandmother's apartment. One of them says: "That whole period we drank and went wild. Itai didn't quite know if he wanted to go to the army. It was a very difficult period for him and he was confused. It got worse and worse and came to a point where we were afraid that he'd hurt himself."

The Military Band: "Something in his eyes, sort of scary.."
Closer to his starting the military service, Leibovitch got a low medical index. When he started his service in August of 1997, he became part of the Military band. The Army period probably increased his sense of distance from society. Already in the beginning of his time with the band, where he'd spent more than a year, Leibovitch distanced himself from his environment. His friends in the band remember him as a quiet and distanced person, who tended to changing moods. "There was something in his eyes, sort of scary," says V., who served in the band with him. "He wasn't a social person and never one of the guys, outsider."

Another of his band friends: "I remember that he would get excited easily. You could say to him one word out of place, and it would get to screaming and cursing, real extreme moods. Sometime, if he was given tasks that called for responsibility, he would try to prove himself, but we never got along with him. He wasn't a good player, either. When we read in the papers that he was called 'a talented musician' we died laughing."

On top of the fact that he didn't connect with anyone in the band, Leibovitch's friends tell that he had discipline problems. "Before every ceremony with the band there is a military-style-performance, and everything needs to be tip top, but Itai would come unkempt, with his hair too long and his clothing rumpled," says a friend at the band.

A solider who served as a shift lieutenant in one of the guard-duties that Leibovitch did, remembers that he caught him taking apart bullets and spreading the powder on the ammunition. When he asked him what he was doing, Leibovitch replied that he was performing an experiment to check if it is possible to ignite the plastic part of the rifle. Other players in the band remember that Itai was a motorcycle freak and would arrive for rehearsal on his motorcycle.

A player in the band: "The man would go crazy on his motorcycle in a way that I never saw in my life. He would do flips and jumps on stairs. He'd drive without a helmet and did dangerous things. Beyond that, he had an amazing technical understanding of engines and motorcycles."

Leibovitch's path with the Military band ended about a year after he joined the army, following an incident that happened during a performance of the band in a stage arts' building in Tel-Aviv. The performance was with the singer Yehoram Ga'on. In the middle of the performance, while he sings, Ga'on saw one of the band players talking on his cellular phone. The instrument he played was the Tuba, and the player was Leibovitch.

Ga'on: "I remember singing, and all of a sudden I see him very involved with a personal call. I stopped singing, stopped the performance, and said to him--in front of the audience--that I understand I am disturbing him and to let me know when he finished his conversation. The conductor, Ziko Gratsiani, approached him, and he closed the phone and the performance went on."

The brother, Asaf: "Itai made it into the band on his own. In general, he was very talented in music, an auto-deduct who taught himself from young age to play the piano, guitar, and drums. He also wrote a lot. His natural tendency was toward Heavy Metal. In the band he was perfectly okay until that incident with Ga'on, after which he was thrown in jail for two weeks."

According to Asaf and several others of Leibovitch's friends, the first stay in jail was one of significant breaking points Leibovitch had during his military service.

Gdud Charuv (Charuv Battalion--translator)- Quarrels.
Leibovitch was thrown out of the band. In spite of that he tried, and succeeded, in bringing up his medical military profile. He joined the class #2 of the forth unit of the battalion. Although it was initially clear that he was truly attempting to get involved in the unit, he soon enough started to adopt the same behavior patterns that characterized his time in the band.

"Even though that in the beginning he tried, we could all see that something wasn't right with him. He would get crazy, promise all of us a bullet in the head, would load his gun without a reason," says, T., a friend in the unit. "In a combat unit, you need a minimum of solidarity and mutual help, and he would start fights with people, didn't help us service the vehicles, didn't want to do guard-duty, and one day he tossed someone out of his bed because he didn't want to go up to guard duty."

Soon enough Leibovitch has a nickname in the unit: "Otoati" which means "fierce" in Amhari. One of the Ethyopian soldiers in the unit gave him the nickname, partly because of the French beard on his chin. Many of the unit remember that Itai had a girlfriend who was still in high-school, who would once in a while arrive at the base to be with him. He never introduced her by name to anyone. Members of the unit tell that sometimes Itai would start quarrels with his friends, which resulted in him "getting some" from his friends in revenge.
One incident that they remember happened during a week where the unit was in open-air training.

When soldiers sleep in tents at night, they usually put their shoes outside. When he woke, Leibovitch found out that his friends in the unit filled his shoes with mud. During morning calls, the head of the unit started to investigate the incident and held back from going home several soldiers who were involved for hours.

Leibovitch continued to serve time behind bars, and especially because of rage bursts. The total time he spent in jail was two months. "In effect," said one of the members of his unit, "in spite of everything, I feel some form of sadness for the collective resentment we showed him."

T.: "There's no doubt about it. He got lots of hits from others. Real hits. Many hit him because he'd skip guard-duty and cause others to be stuck there. On the other hand, he was also a source for laughter, because he has stories from here to no end. He told us that one time he put his girlfriend in the trunk on the way to Eilat, and similar stories. Another time, in the end of a training trail, he decided to take from everyone the stuff they were carrying--personal sacks, water jugs, weapons--everything--he took onto himself and walked with it like a nutcase."

Not only Leibovitch's unit members had confrontations with him. The head of the unit describes a problematic solider. "Although he really tried in the beginning to be a good solider, he slowly started getting into problematic situation," says G, the head of the unit. "He would get mad and out of control. The soldiers fought once right in front on my eyes. He and another solider started hitting each other, and we of course stopped it. As faculty, it was hard to protect him from the teasing and tricks of his friends. It was hard to prove things. He and I had many talks, and he opened up to me considerably and told me that he had problems with the rest of the unit. In the end, at the end of the term, we sat and talked with the soldiers, and found out that there were many things that the unit did to him that we didn't even know about. He wasn't always the bad one."

The commander of the unit tells that he was aware of Leibovitch's relationships with his unit members. "He loved to tease and provoke people, there were times he was targeted, but many times he would lose his head. In the end, we decided to get rid of him."

The brother Asaf: "He told us what he was going through and we thought it was part of his general problem with boundaries. He actually finished basic training with excellence, even won two tickets for a Maccabi game. Only in the advanced training the problems started. During one of our phone calls, he told me something that sounds like horrible things he was asked to do while serving in the occupied territories, stuff he even found hard to discuss with me over the phone. He said, 'listen, I am doing things here that I can't deal with.'"

Although Leibovitch actually didn't finish the training, he has a full page in his unit's section of the final album made by the forth battalion, called, "the page of Otoati". In the page there are quotes of sentences he said and laughable situations he was part of.

Among them. "Itai, or Otoati as his name in Amhary, came to us at the end of the basic training, and taught all of us what a real "jobnik" (an army slang for someone who does the minimum needed and tries to get away from doing stuff) until he got thrown out of the training"; "When no one wanted to relieve him from guard duty, he entered the tent, and rose A. in 'get-up' orders until the latter got mad and through a shoe at his back. Otoati moved to another tent and there he tries to hit A. on his head with the gun until Ch. and R. calmed him down"; "Otoati came out of dinner and insisted on looking for food in the garbage cans"; "(Otoati--Translator) Is proud of how he took his girlfriend for a ride with her in the trunk"; "Otoati tries the strength of the 'Tsolevet' (a piece of ammunition-translator) on this guy's head..."

A few weeks after the beginning of the army's work project, Itai was moved to the command unit for a short interim period. Idan, a solider from the battalion who was with him for that period, says that he met a strange and sickly man. According to Idan, "he brought all kind of movies where he took pictures of his girlfriend in freakish X-rated way. He showed me the movies even though I'd never asked to. I told him, 'you are nuts, you are simply nuts.' I was in shock from it."

After a short period with the command unit, Leibovitch was transferred to be a security guy in Sirkin Base near Petach Tikva. There he didn't have to mingle with the other soldiers and was a loner. Soldiers who served with him through that time found it hard to remember him or even his name. He completed his military service in Sirkin,

Intimate Relationships. "Strange ideas in bed."
Upon his release from the service, Leibovitch started working in temporary handy jobs. He volunteered to guide children on computers as part of a nonprofit to help children in distress, worked as a messenger, sometimes even serves as a security guard in a kindergarten in Ramat-Aviv Gimel. The police is looking into additional complaints that were reported against him from those work places (see below).

Leibovitch would party a lot. Especially in Azimoot and Lilenbloom 25. He went out with many girls. Many of them 16-17 years old. This was when he started to collect used condoms that had the names of the girls he slept with. One of them is Osnat (pseudonym), who was Leibovitch's friend for several months.

"I met Itai about two years ago through other friends," tells Osnat. "In the beginning we couldn't stand each other. I thought he was a disgusting man, he was very cynical and hurt people's feelings a lot. After a year or so we went out on a Saturday someplace and he gave the impression of a nice and open man. This is where it started between us. He always thought that he was smarter of everyone else and knew better. Even in bed. He had a box under the bed with all kinds of sex toys in it, all kind of cuffs and other more abnormal things.

"On one hand he was a very sane man in my eyes, on the other hand he had stuff that normal people don't have. He just didn't know how to satisfy himself. He would tell his friends that he likes young ones or virgins. He had all kinds of strange ideas in bed. He would tell me about his fantasies, like tying someone up so that he has complete control. He wanted me to take part in this fantasy, but I refused."

How did the friends you had together react when they found out about him being arrested?
"We sat together a few friends, and talked. I couldn't believe it. He also hard-core pornography pictures on his computer, but he would hide those in a file that only he could access. But it's not that he didn't show it to people, he did, and was very proud of it."

How do you explain it that he was proud of all these things?

"He has a lot of self-esteem. He would show off everything he did, good or bad. I am not at all sure that he even discriminated between the things. If Itai wouldn't tell people something, in his view it would be as if it never happened. So back then I also heard about the tapes he filmed of his previous girlfriend. I never saw them, but I didn't think that he would put a camera someplace and video us."

And you think it happened to you?

"I hope not."

And did you hear about the used condoms with the names?

"I knew about it. I knew he kept them. I didn't know if he kept the condoms from the time I was with him, because we split. After two months or so I began to feel that he was controlling. and I wrote him a letter with everything I felt. He read the letter, laughed at me, and treated me with a lot of belittling. It was why we split, actually.

"A friend of mine told me that after we split, when we went out the three of us, he tries to pick her up. A few months ago he tried to contact me through a friend and she asked why I am not in touch with him, but I refused to talk with him since. When what he did became known even my parents were in shock. They knew him pretty well."

And how do you feel about it being known, personally?

"I find it hard to believe that I went out with someone like that. The feeling today, after I know what he'd done, is disgust. I am asking myself how I could have been with him."
Will you come to his trial?

"I am considering it, because I want to see regret in his eyes. When they showed his arrest on TV, he behaved as usual, full of self-esteem. He is a very sane man. It is not true that he can't control his urges, he controls all the time. He ruined the lives of these girls and also ours, his friends."

The investigation. "This, this is the man."
Leibovitch did the first rape associated with him, as claimed, about a month and a half ago. The second case happened about three weeks ago. This time it was a 10 year old girl, a daughter of foreign workers. Only when the investigators came across a similar description to the one the first girl who was raped gave them, they realized that it is about a serial rapist.

From then on there was a branched-out investigation. The investigators got into some difficulties, because according to their assessment it was about a new sexual offender. This was why existing registries of sexual offenders were useless. What helped the investigation was the description from the victims, and the similar sketch.

Master Sergeant Guy Cohen was the cop who detected Leibovitch last Thursday, and decided to follow him. "We were a team of three cops. About twenty to ten in the morning we saw a guy on a motorcycle in the corner of Eben Gevirol and Shaul Hamelech. What got my attention was the long pony tail sticking out of his helmet. That moment I knew that it is worth checking out.

"We decided to take him into follow up. We rode behind him about five minutes or so, until he stopped at the corner of Kaplan and De-Vinchy. He got off to do a delivery, and we just waited. When he got down, he was without a helmet, and we saw his face. Somewhere I felt that it this was it, he was the person. We saw the piercing in the eyebrow, like the victims described.

"We asked him to come with us. He was very calm, so calm that it made us even more suspicious. When he got into the car he started to say strange utterances, like 'I am living inside a movie, I don't know what you want from me.' We told him it is just a ten minute questioning. To give a sample, give his version, and go back to work."

Immediately following his release, Leibovitch understood that he has limited time. He came to his mother's place of work, confessed to her about all that happened, and told her he was going to kill himself. His mother, not knowing what else to do, gave him a silent approval to do so.

"He convinced me," she told in interviews she gave this week. "This kid was miserable all his life and I didn't want him to suffer anymore."

The brother Asaf, who was updated about the situation, called, M. one of Itai's best friends, and asked him to prevent the suicide. M. tells: "I was present in other times when Itai threatened to kill himself and this was why they called me this time, too. I got there, Itai's dad opened the door, Itai was already at home. He showed me the article with the sketch and told me, 'it's me.' I told him, 'no chance that's you.' He told me again, 'that's me.' I started arguing with him until I realized that he was serious. I was sure he was pulling my leg.

"And then he told me that he raped to girls. Didn't tell me any details, but that he was tested by the police and that they took DNA from him. I was raging, absolutely raging. I told him, what do you want to do with this, asked if he wants to give himself up to the police. He said that he didn't know and wants to sleep on it. Later I called Itai and told him that he has to come to my house, no questions asked. He came and together we decided to give him up to the police. He said to me: "I want to close this. I was wring, and I want to pay."

In an investigation that happened that day, Leibovitch admitted before the police investigators. He said that even when he was 18, he started to fantasize about little girls. It started from surfing the net in pedophile sites, to touching girls on the street. According to a source in the investigation, Leibovitch claimed that only two weeks ago the urge became uncontrollable and brought to actualization.

With the developments in the investigation and it's broadcast in the media, there were (at the time of closing for this magazine) there more complaints to the police regarding the period when Leibovitch was a computer guide for teens, as well as a security guard in the Ramat-Aviv kindergarten. "All the time, we are trying to figure out what caused that," says the brother, Asaf, "but it is hard to point at a specific turning point in a person's life, which were so miserable."

Y. an old friend of Leibovitch: "Only a few days ago, we sat with a few more friends. There was no strange behavior in him, everything was as usual. We sat and talked politics. I don't want to see Itai anymore, it is a man a counted on and it came like a Boom onto me, not something I anticipated. He doesn't deserve a prize, he deserves punishment. He needs treatment but also punishment. I don't think that I would have been able to be at his side and help him with this situation."

Asaf: "In the recent weeks we didn't feel anything from him. I asked myself how could it be that he'd come in, eat, play with the dog, and talk to me as in nothing happened. I don't read anything that is written about the case. I can't read about the things my brother did, and beyond the fact that it is about two rapes I don't know anything. I asked my friends not to tell me any details about those who were raped, because it would be too hard for me to deal with it. I see what he did as a horrid thing, and I can't connect it to him although it looks like I don't have a choice."

M: "I love Itai, but I am ashamed to say today that I am his friend. I will never forgive him for what he did. I would bless anyone with a friend like him, but today I know that someplace he is a monster."

Not Only Girls.
During the school year of 2001-2002, Leibovitch started working as a security guard in a kindergarten in Ramat-Aviv. In the kindergarten there are about 75b children, aged four to six. According to complaints to the police since Leibovitch was arrested, there is a suspicion that he molested children while he was working there.

To the "TEl AVIV" paper came a testimony from a mother of one of the children, who claims that Leibovitch came to her with obscene suggestions several times, when she collected her child from kindergarten.

The mother, K: "In the beginning he gave me the good impression of a responsible man. He would walk around, do rounds. He knew the children by name, all the parents' names and the siblings. During the year he addressed one of the mothers with all kinds of propositions. He recommended himself as a paid person not through the company, in the afternoon in the afterschool. Several times he was found asleep. Among his oddities to responsibilities it was hard for us to understand who he really was. One of the mothers when to the teacher and told her that he should be looked at because he is strange. "He addressed me, personally, with some propositions. Lude propositions for meetings. He also brought a girlfriend of his and tried to persuade us to take her as a baby-sitter. To this day I still have her number in my calendar. He brought her especially in the time I get to the school so that we'd meet. Next to me he started playing macho games with her, and burnt her hand with the lighter while playing."

Do you know other mothers whom he proposed lude propositions to?

"I know of others, but they don't want to be exposed.

K: "I wrote a letter to the head supervisor in the municipality, and told him what happened. They promised me there that this man won't ever guard in kindergartens again."

Did you go to the police?


K, a friend of Leibovitch, tells a story that would arise many wonders. "One time, about a year ago, we were in the room in his home, and he offered a plan to me in a level of 'let's go and to it'. He proposed to me a details plan of rape. Showed me all the stuff we'd need for it, he had it in his room, in a box under the bed, equipment for tying up and cuffing.

"I remember that I laughed at him, because I wasn't aware at the time to how serious the man was on the subject. A few days ago, when I saw the articles on his arrest, I wasn't at all surprised, only interested to know how he got caught, what he did that took him down."
Did you ever tell this to anyone?

"No I never told this to anyone until now."

* Lawyer Ze-ev Alony, from Leibovitch's attorneys: "Right now the things are still being investigated by the police, and soon will also be in the medical-psychiatrical domain, which in our opinion, is acute in a case of this kind. One day it will teach us why these things happened, if indeed they happened. We will learn what brings a good man with a lot of feelings to do all of a sudden such an abnormal thing."

* Lawyer Menachem Rubinstein, one of Leibovitch's attorneys: "In one way the case is clear. What will need to be clarified is the insides of his soul and how he comes to do such things, while it seems like his behavior is very normative, like any guy his age from North Tel Aviv. If someone will dive into the depths of his soul and the difficult circumstances of his life, he would probably come to some difficult conclusions. One of the questions that is asked he how did it happen that until now, in all the places he was in, in his life, no one paid attention to it."

* From Tel Aviv's municipality is was told: "We had complaints about Leibovitch, in the time he worked as a security guard for the municipality, among them a complain to the head supervisor about a mother who complained about sexual harassment. Not all the complaints were sexual. He was suspected of other things, at first was reprimanded as warning, and then fired from his job."



מאחורי הפנים הרגילות של איתי ליבוביץ' (24), הקוקו האסוף והעגיל בגבה, הסתתרו שני אנשים  הראשון: בוגר תיכון לאמנויות  נגן כשרוני בתזמורת חייל קרבי שסיים טירונות בהצטיינות  השני: נער אבוד  אכול התקפי זעם  בעל העדפות מיניות מוזרות  אלים ומנודה  שניסה לשים קץ לחייו התוצאה: פדופיל סדרתי אכזרי  הסימנים המקדימים: חבר הטוען שליבוביץ' הציע לו לבצע אונס משותף, כבר לפני כשנה  אשה הטוענת שהוטרדה מינית על ידו לפני כחצי שנה, בעת שעבד כמאבטח בגן ילדים  האשה התלוננה בפני האחראי על איתי בעיריה, והוא פוטר  חצי שנה אחר כך הוא אנס בברוטליות שתי ילדות בנות תשע ועשר  ותלונות נוספות מגיעות למשטרה פרופיל של פדופיל

מאת: מריאנה אוליצקי, ירון פרוסט
"חשוב להבין", אומר י', חבר טוב של איתי ליבוביץ', "איתי לא משוגע ולא חולה נפש. ממש לא. הוא פשוט נרקיסיסט. חיפש תהילה. לדעתי הוא רצה להחליף את בני סלע. הוא רוצה שיגידו 'אנס סדרתי' ויחשבו עליו ולא על בני סלע. מאותן הסיבות קשה לי להאמין שהוא יגיע למשפט. לדעתי הוא יתאבד לפני כן. הוא יותר מדי אוהב את עצמו בשביל לגמור סתם בתור אנס שנתפס".

את האונס הראשון שבו הודה ביצע ליבוביץ' ב-12 בפברואר השנה. זה קרה בזמן שעבד כשליח. במהלך המשמרת החל לעקוב אחרי ילדה בת תשע שחזרה מבית הספר לביתה. הוא דפק על דלת הבית והזדהה כדוור. לאחר שהילדה פתחה את הדלת, הוא דחף אותה פנימה ואנס אותה באכזריות, תוך גילויי אלימות קשים.

כבר כשנתקלו חוקרי המשטרה בתיאור הראשוני של האנס, הם הבינו שלא מדובר בפרופיל שגרתי. לתיאורה של הילדה, התוקף היה צעיר, עם שיער ארוך, קוקו ועגיל בגבה. כשנתפס, ותמונותיו התפרסמו בכלי התקשורת, הוכתה המדינה כולה בתדהמה: על הספסל באולם בית המשפט ישב ספק גבר ספק נער, עם שיער ארוך ועגיל אופנתי בגבה. שום דבר שיכול לרמוז על המעשים המחרידים שביצע.

גם הפרטים הביוגרפיים עוררו שאלות לרוב: איך ייתכן שבן טובים, שסיים את לימודיו בתיכון נחשב בתל אביב; שניגן להנאתו על קרן יער; ששירת תקופה בגדוד חי"ר - יכול לאנוס בברוטליות מחרידה ילדות קטנות שטרם מלאו להן עשר שנים?

עירוני א'
"שום דבר שיכול לרמוז"
את אותן שאלות שאלו השבוע חברים וקרובי משפחה. איתי ליבוביץ', 24, מעולם לא היה אדם שגרתי. אבל מי שהכיר אותו טוב, ידע שמסלול חייו ואישיותו המורכבת היו מובילים במוקדם או במאוחר לנקודת התפוצצות.

הוא גדל בתל אביב והתגורר עם הוריו ברחוב אבן גבירול. לדברי קרובי משפחה, מאז ומתמיד הוא התקשה להסתגל למסגרות ולהתערות בסביבה. כבר מגיל גן היה חוזר הביתה ומספר על הקנטות והצקות מצד הילדים האחרים. את לימודיו היסודיים עשה בבית הספר גרץ. "א. ליבוביץ'", כתוב ביובש מתחת לקלסתר החייכני בתמונת המחזור. מעטים מהתלמידים שלמדו עימו הצליחו להיזכר בו. גם הכיתוב בספר המחזור חסך בפרטים שיעידו על אופיו: "איתי היה ספורטאי לא רע/ כל קפיצה שלו היתה ממש טובה/ הוא אהב לקרוא בכינויים לילדים/ ואהב להמציא שמות משונים".

מתוך ספר המחזור של עירוני א'
בחטיבת הביניים למד בעירוני ד', ובכיתה י' עבר למגמת המוסיקה בעירוני א'. גם שם לא היו לו חברים רבים. יפית בר, שלמדה איתו בכיתה: "הוא היה טיפוס יוצא דופן. מופנם מאוד. היה הולך זרוק ונראה מוזר. אני בהחלט יכולה לומר שלא היו לו הרבה חברים בבית הספר.

הוא לא בלט יותר מדי גם בתחום המוסיקה. למרות זאת אני זוכרת שהוא עשה עלי רושם של בן אדם די נחמד, ואפילו יצא לי להיות אצלו בבית ולעשות איתו עבודה".

מוטי לייבל, שלמד איתו במגמת המוסיקה: "לא הכרתי אותו טוב, אבל הוא לא היה חריג בעיני. מרדן כמו כל תיכוניסט. שום דבר שיכול לרמוז למה שהוא הפך היום".

דווקא מחוץ לכותלי בית הספר היו לליבוביץ' לא מעט חברים וחברות, והוא ניהל חיים ערים. אחד מחבריו סיפר על משבר עז שפקד אותו בגיל 17, כשתפס את אחת מחברותיו בוגדת בו. החבר: "המקרה הזה גרם לו, בפעם הראשונה ולא האחרונה, להיות על סף התאבדות. הוא היה בוכה לי הרבה. זו הסיבה לדעתי שמאז הוא בגד כמעט בכל חברה שהיתה לו, גרם לטראומה לכל אחת שהיתה איתו".

גם בעת המשברים שתקפו אותו, ליבוביץ' מעולם לא ויתר על העיסוק במוסיקה. את החיבה שלו לעניין הוא החל לפתח כבר בגיל עשר, ולמד לנגן על קרן יער. הוא לקח שיעורים אצל יעקב קלינג מגבעתיים. ממורה לנגינה הפך במהרה קלינג לסוג של חבר.

מתיאוריו של קלינג מצטיירת תמונה של ילד בעייתי וקיצוני בהתנהגותו, אך מוכשר ורגיש. קלינג: "איתי הוא בעל אישיות מורכבת מאוד, מסובכת. הוא היה די קשור אלי בזמנו, היינו משוחחים. היינו מעשנים ביחד ומדברים. הוא לא היה מהטיפוסים האפלים. לדעתי, בשלב מסוים הוא פשוט איבד שליטה, כנראה בעקבות דברים שקרו לו בדרך".

בין סיום הלימודים לבין גיוסו לצבא ליבוביץ' התגורר עם עוד שני חברים בדירת סבתו. אחד מהם מספר: "בכל התקופה הזו שתינו והשתוללנו. איתי לא ממש ידע אם הוא רוצה להתגייס. זו היתה לו תקופה מאוד קשה והוא היה מבולבל. זה הלך והחמיר, והגיע למצב שפחדנו שיפגע בעצמו".

תזמורת צה"ל
"משהו בעיניים, מפחיד כזה"

לקראת גיוסו לצה"ל נקבע לליבוביץ' פרופיל רפואי נמוך. עם הגיוס, באוגוסט 1997, הוא השתלב בתזמורת צה"ל. תקופת הצבא הגבירה ככל הנראה את תהליך ריחוקו מהחברה. כבר מראשית דרכו בתזמורת, שם עשה יותר משנה, התנכר ליבוביץ' לסביבתו. חבריו לתזמורת זוכרים אדם מרוחק ושקט, הנוטה למצבי רוח מתחלפים. "היה לו משהו בעיניים, מפחיד כזה", מספרת ו', ששירתה עימו בתזמורת. "הוא לא היה אדם חברותי ואף פעם לא היה בחבר'ה. אאוטסיידר".

חבר אחר לתזמורת: "אני זוכר שהוא היה 'נדלק' בקלות. יכולת לומר לו מלה אחת לא במקום, וזה הגיע לקללות ולצעקות, למצבי רוח מאוד קיצוניים. לפעמים, אם הטילו עליו משימות ונתנו לו אחריות, אז הוא השתדל להוכיח את עצמו, אבל אף פעם לא הסתדרנו איתו. גם נגן טוב הוא לא היה. כשקראנו בעיתונים שכינו אותו 'נגן מחונן' התפוצצנו מצחוק".

ליבוביץ' ביום גיוסו
מעבר לכך שלא התחבר עם איש בתזמורת, חבריו של ליבוביץ' מספרים כי סבל גם מבעיות משמעת. "לפני כל טקס בתזמורת יש מסדר הופעה, והכל צריך להיות מדוקדק, אבל איתי היה מגיע לא מסופר, מרושל ועם בגדים מקומטים", מספר חבר לתזמורת.

חייל ששימש כסמל תורן באחת השמירות שביצע ליבוביץ', זוכר כי תפס אותו מפרק כדורים מהרובה ומפזר את אבק השריפה על הנשק. כששאל אותו מה הוא עושה, ענה לו ליבוביץ' כי הוא מבצע ניסוי שבודק אם אפשר להצית את הפלסטיק של הרובה. נגנים בתזמורת זוכרים שאיתי היה פריק של אופנועים, ונהג להגיע לחזרות על הקטנוע שלו. נגן בתזמורת: "הבן אדם היה משתולל עם האופנוע כמו שבחיים שלי לא ראיתי, עושה סלטות וקפיצות על מדרגות. הוא נסע בלי קסדה והסתכן לחלוטין. מעבר לזה יש לו הבנה טכנית מדהימה במנועים ובאופנועים".

את דרכו בתזמורת צה"ל סיים ליבוביץ' מעט יותר משנה לאחר גיוסו, בעקבות תקרית שאירעה בזמן הופעה של התזמורת במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. ההופעה התקיימה בהשתתפות הזמר יהורם גאון. בעיצומה, בעוד הוא מזמר, זיהה גאון את אחד הנגנים מדבר בטלפון הנייד שלו. הכלי עליו ניגן הנגן היה קרן יער, והנגן היה ליבוביץ'.

גאון: "אני זוכר ששרתי, ופתאום אני רואה אותו עסוק מאוד באיזו שיחה. הפסקתי לשיר, עצרתי את כל ההופעה ואמרתי לו, בנוכחות כל הקהל, שאני מבין שאני מפריע לו ושיודיע לי כשיסיים את השיחה. מיד ניגש אליו המנצח, זיקו גרציאני. הוא סגר את הטלפון והמשכנו להופיע".

האח, אסף: "איתי הגיע לתזמורת בכוחות עצמו. בכלל, בתחום המוסיקה הוא מאוד מחונן, אוטודידקט שלימד את עצמו מגיל צעיר לנגן על פסנתר, גיטרה ותופים. הוא גם היה כותב הרבה דברים. המשיכה הטבעית שלו היתה להבי מטאל. בתזמורת הוא היה בסדר גמור עד אותה תקרית עם יהורם גאון, שבעקבותיה הוא נזרק לכלא לשבועיים".

לדברי אסף וכמה מחבריו של ליבוביץ', השהות הראשונה בכלא היתה אחת מנקודות השבר המשמעותיות שלו במהלך השירות הצבאי.

גדוד חרוב
זובורים וקטטות

ליבוביץ' הודח מהתזמורת. למרות זאת ניסה, ואף הצליח, להעלות את הפרופיל הרפואי שלו. הוא הצטרף למסלול קרבי בגדוד החרמ"ש חרוב. כחודשיים לאחר תחילת הטירונות של מחזור אוגוסט 98' צורף למחלקה 2 בפלוגה ד' של הגדוד.

ליבוביץ' בעת שירותו בחרוב
על אף שניכר היה תחילה שהוא באמת משתדל להשתלב במחלקה, עד מהרה הוא החל לאמץ את אותם דפוסי התנהגות שאפיינו אותו בתקופת התזמורת. "למרות שבהתחלה הוא השתדל, ראינו כולם שמשהו לא בסדר איתו. הוא היה תופס קריזות, הבטיח לתקוע לכולנו כדור בראש, והיה דורך את נשקו הרבה בלי סיבה", אומר ט', חבר למחלקה. "במחלקה לוחמת צריך מינימום של סולידריות ועזרה הדדית, והוא היה מתחיל מכות עם אנשים, לא השתתף איתנו בטיפולים לנגמ"שים, לא רצה לשמור, ויום אחד הפך מישהו מהמיטה שלו באמצע הלילה כי הוא לא רצה לעלות לשמירה".

עד מהרה הומצא לליבוביץ' כינוי במחלקה: אוטאטי, שמשמעו "עז" בשפה האמהרית. אחד החיילים האתיופים במחלקה הדביק לו את הכינוי, בגלל הזקן הצרפתי שעיטר את סנטרו. בין לבין זוכרים רבים מהפלוגה כי לאיתי היתה חברה תיכוניסטית, שהגיעה מדי פעם לבסיס בשבתות להיות עימו. הוא מעולם לא הציג אותה בשמה לאף אחד. חברים למחלקה מספרים שלעתים איתי פתח בקטטות עם חבריו, מה שגרם לכך שכנקמה הוא ספג "זובורים" מחבריו.
תקרית אחת הזכורה לכמה מהם היתה במהלך שבוע בו שהתה המחלקה בשטח אימונים פתוח.

בלינה באוהלים נוהגים חיילים להניח את נעליהם מחוץ לאוהל. כשהתעורר בבוקר, גילה ליבוביץ' כי חבריו מילאו את נעליו בבוץ. במקרה אחר, קיבל מכות מחבריו, ולפני מסדר יציאה הביתה הלך למפקד הפלוגה וסיפר לו על כך. בעת המסדר החל סגל הפלוגה לברר על התקרית, ועיכב במשך שעות מלצאת הביתה מספר חיילים שהיו מעורבים בקטטה.
ליבוביץ' המשיך לבלות תקופות מאחורי סורג ובריח, בעיקר בעקבות התפרצויות זעם שחווה. הזמן הכולל בו בילה בכלא הסתכם בחודשים. "בדיעבד", אומר חבר מהמחלקה, "למרות הכל, יש בי סוג של צער על העוינות הקולקטיבית שהפגנו כלפיו".

ט': "אין ספק, הוא חטף הרבה מכות מהחבר'ה, מכות אמיתיות. הרבה הרבצנו לו בגלל שתפר אנשים בשמירות. מצד שני הוא גם היווה מקור לצחוקים, בגלל שהיו לו סיפורים מפה ועד הודעה חדשה. הוא סיפר לנו שפעם הוא שם את החברה שלו בתא מטען בדרך לאילת, וסיפורים דומים. בפעם אחרת, בסוף מסע, הוא החליט לקחת מכולם את הפק"לים שלהם, הג'ריקנים, המא"ג, המרגמה, הכל הוא לקח עליו וצעד עם הכל כמו משוגע".

לא רק עמיתיו של ליבוביץ' למחלקה התעמתו איתו. גם סגל הפלוגה מתאר חייל בעייתי. "אמנם הוא מאוד ניסה בהתחלה והשתדל להיות חייל טוב, אבל לאט לאט החל להיכנס לסיטואציות בעייתיות", מספר ג', סמל המחלקה. "הוא היה מתעצבן ולא שולט בעצמו. החיילים רבו פעם ממש מול עינינו. הוא ועוד חייל אחד החלו להכות זה את זה, מה שכמובן הופסק מיד על ידינו.

"כסגל, היה קשה לנו להגן עליו מפני התיזוזים של חבריו, היה קשה להוכיח דברים. היו לי ולו הרבה שיחות, והוא די נפתח לפני וסיפר לי שיש לו בעיות עם שאר המחלקה. בדיעבד, אחרי סוף המסלול, ישבנו ודיברנו עם החיילים, וגילינו שהרבה דברים שהמחלקה עשתה לאיתי לא ידענו עליהם בכלל. לא תמיד הוא היה הרע".

גם מפקד המחלקה של איתי מספר שהיה מודע ליחסיו של ליבוביץ' עם חבריו. "הוא אהב להציק ולהתגרות באנשים, היו פעמים שהתנכלו לו, אבל לפעמים הוא היה מאבד את העשתונות. בסוף החלטנו להעיף אותו".

האח, אסף: "הוא סיפר לנו על מה שעבר עליו. שייכנו את זה לבעיות שהיו לו עם מסגרות ככלל. דווקא את הטירונות הוא סיים כחייל מצטיין, ואפילו קיבל שני כרטיסים למשחק של מכבי. רק באימון המתקדם החלו הבעיות. באחת משיחות הטלפון שהיו לנו הוא סיפר לי על מה שלטענתו היה נשמע כמו מעשים מחרידים שהוא נדרש לעשות במהלך השירות בשטחים, כאלה שהוא התקשה אפילו לספר עליהם בטלפון. הוא אמר לי 'תשמע, אני עושה פה דברים שאני לא יכול להתמודד איתם'".

למרות שליבוביץ' למעשה לא סיים את המסלול, באלבום הסיום שהוציאה פלוגה ד' מוקדש בכל זאת דף שלם במחלקה 2 שנקרא "הדף של אוטאטי". בעמוד מצוטטים משפטים שאמר וסיטואציות נלעגות להן היה שותף.

בין הקטעים: "איתי, או אוטאטי בשמו באמהרית, הגיע אלינו בשלהי הטירונות מהקריה, ולימד את כולנו מהו ג'ובניק אמיתי עד שהוא עף באמצע המסלול"; "כשאף אחד לא רצה להחליפו בשמירה, הוא נכנס לאוהל והעיר את א' בצעקות הקפצה, עד שזה התעצבן וזרק לו נעל לגב. אוטאטי עבר לאוהל שני ושם הוא מנסה להרביץ לא' עם הנשק, עד ש-ח' ו-ר' מרגיעים אותו"; "אוטאטי יוצא מארוחת ערב ומתעקש לחפש אוכל בפח"; "מתגאה בכך שהסיע את חברתו בתא המטען"; "ע' בודק את עמידות הצולבת על ראשו של הנ"ל".
כמה שבועות לאחר תחילת התעסוקה המבצעית, עבר איתי לפלוגת המפקדה לתקופת ביניים קצרה. עידן, חייל מהגדוד שהיה איתו באותה התקופה, מספר שפגש אדם מוזר וחולני, כך לדבריו. "הוא הביא כל מיני סרטים בהם הוא הסריט את החברה שלו בסרט כחול בסגנון ביזארי כזה. הוא הראה לי את הסרטים למרות שלא ביקשתי. אמרתי לו: 'אתה משוגע. אתה פשוט משוגע'. הייתי בהלם מזה".

אחרי תקופה קצרה בפלוגת המפקדה, ליבוביץ' הועבר להיות מאבטח במתקן סירקין הסמוך לפתח תקוה. שם הוא לא נדרש להתערות עם שאר החיילים והִירבה להתבודד. חיילים ששירתו איתו בתקופה ההיא התקשו להיזכר בו ואף בשמו. שם, בסירקין, סיים את שירותו הצבאי.

יחסים אינטימיים
"רעיונות מוזרים במיטה"

עם שחרורו, ליבוביץ' החל לעבוד בעבודות מזדמנות שונות. הוא התנדב להדריך ילדים על מחשב במסגרת עמותה לקידום ילדים במצוקה, עבד בשליחויות, ותקופות אף שימש כמאבטח בגן ילדים ברמת אביב ג'. המשטרה בודקת בימים אלה תלונות נוספות נגדו שהגיעו מאותם מקומות עבודה (ראו מסגרת).

ליבוביץ' נהג לבלות הרבה. בעיקר באזימוט ובלילינבלום 25. הוא גם יצא עם לא מעט בנות, רובן בנות 17-16. אז גם החל לאסוף קונדומים משומשים שנושאים את שמן של הבנות איתן שכב. אחת מהן היא אסנת (שם בדוי), שהיתה חברתו של ליבוביץ' במשך מספר חודשים.
"הכרתי את איתי לפני כשנתיים דרך חברים", מספרת אסנת. "בהתחלה לא סבלנו אחד את השני. חשבתי שהוא אדם מגעיל, הוא היה מאוד ציני והִירבה לפגוע באנשים. כעבור שנה ומשהו יצאנו לשבת באיזה מקום והוא עשה רושם של אדם נחמד ופתוח. שם התחיל הסיפור בינינו. הוא תמיד חשב שהוא יותר חכם מכולם ויודע טוב יותר מאחרים. גם במיטה. היה לו מתחת למיטה ארגז עם צעצועי מין, כל מיני אזיקים ועוד דברים יותר לא נורמליים.
"מצד אחד הוא אדם מאוד שפוי בעיני, מצד שני היו לו דברים שאין לאנשים נורמליים. הוא פשוט לא ידע איך לספק את עצמו. הוא היה מספר לחברים שהוא אוהב צעירות או בתולות. היו לו כל מיני רעיונות מוזרים במיטה. הוא היה מספר על הפנטזיות שלו, כמו לקשור מישהי כדי שתהיה לו שליטה מלאה. הוא ביקש ממני לקחת חלק בפנטזיה הזו, אבל אני סירבתי".
איך הגיבו החברים המשותפים שלכם כשנודע על המעצר?

"ישבנו כמה חבר'ה ודיברנו. לא האמנתי. היו לו גם תמונות של פורנוגרפיה קשה במחשב, אבל אותן הוא נהג להחביא תחת קובץ שרק לו היתה גישה אליו. אבל זה לא שהוא לא הראה את זה לאנשים. הוא הראה, וגם בזה הוא היה מאוד גאה".

איך את מסבירה את זה שהוא היה מתגאה בכל הדברים האלה?
"היה לו המון ביטחון עצמי. הוא היה מנפנף בכל מה שהוא עשה, לטוב ולרע. אני לא בטוחה שהוא בכלל הבחין בין הדברים. אם איתי לא היה מספר לאנשים דברים, מבחינתו זה כאילו לא קרה. כך בזמנו שמעתי גם על הקלטות בהן הוא הסריט את החברה הקודמת שלו. אף פעם לא ראיתי את הקלטות, אבל גם לא חשבתי שהוא שם איפשהו מצלמה ומצלם אותנו".
וזה קרה לך, לפי דעתך?
"אני מקווה שלא".

ועל עניין הקונדומים עם השמות שמעת?

"ידעתי על זה. ידעתי שהוא שומר. אני לא יודעת אם הוא שמר גם את הקונדומים מהתקופה שהיה איתי, כי נפרדנו. אחרי חודשיים בערך התחלתי להרגיש שהוא שולט עלי, וכתבתי לו מכתב עם כל מה שהרגשתי. הוא קרא את המכתב, צחק עלי והתייחס אליו מאוד בזלזול. בעקבות זה למעשה נפרדנו.

"חברה שלי סיפרה לי אחרי שנפרדנו שכשיצאנו יחד שלושתנו הוא ניסה להתחיל איתה. לפני מספר חודשים הוא ניסה ליצור איתי קשר דרך חברה ששאלה למה אני לא בקשר איתו, אבל אני סירבתי לדבר איתו מאז. עם גילוי המעשים שלו אפילו ההורים שלי היו בשוק. הם הכירו אותו אז די טוב".

ואיך את מרגישה עם הגילוי באופן אישי?
"קשה לי להאמין שיצאתי עם אדם כזה. התחושה היום, אחרי שאני יודעת מה הוא עשה, זה גועל. אני שואלת את עצמי איך יכולתי להיות איתו".
תגיעי למשפט שלו?

"אני שוקלת לבוא, כי אני רוצה לראות בעיניים שלו חרטה. בטלוויזיה, כשהראו את המעצר שלו, הוא התנהג רגיל, מלא ביטחון עצמי. הוא אדם מאוד שפוי. זה לא נכון שהוא לא מסוגל לשלוט ביצרים שלו, הוא שולט כל הזמן. הוא הרס את החיים לילדות האלה וגם לנו, לחברים שלו".

"זהו, זה הבן אדם"

את האונס הראשון שמיוחס לו ביצע ליבוביץ', כאמור, לפני חודש וחצי. המקרה השני אירע לפני כשלושה שבועות. הפעם זו היתה ילדה בת 10, בת לעובדים זרים. רק כשנתקלו החוקרים, שוב, בתיאור דומה לזה שהביאה הילדה הראשונה שנאנסה, הבינו כי מדובר בפדופיל סדרתי.
מכאן ואילך החלה חקירה מסועפת. החוקרים נתקלו בקשיים, מכיוון שלהערכתם מדובר היה בעבריין מין חדש. מסיבה זו לא היה ערך לרישומים הקיימים על עברייני מין. מה שסייע לחקירה היו התיאורים של הקורבנות והקלסתרון הדומה.
רס"ר גיא כהן היה השוטר שהבחין בליבוביץ' ביום חמישי שעבר, והחליט לעקוב אחריו. "היינו צוות של שלושה שוטרים. בערך בעשרים לעשר בבוקר ראינו בחור על קטנוע באבן גבירול פינת שאול המלך. מה שעורר את תשומת הלב שלי היה הקוקו הארוך שיצא לו מהקסדה. באותו רגע שראיתי אותו אמרתי ששווה לבדוק.
"החלטנו לקחת אותו בעיקוב. נסענו אחריו משהו כמו חמש דקות, עד שהוא עצר בקפלן פינת דה וינצ'י. הוא ירד לבצע משלוח, ואנחנו פשוט חיכינו. כשהוא ירד, הוא היה בלי קסדה, ואז ראינו את הפנים שלו. באיזשהו מקום הרגשתי שזהו, שזה הבן אדם. ראינו את הפירסינג על הגבה, כמו שתיארו הקורבנות.
"ביקשנו ממנו לבוא איתנו. הוא היה מאוד רגוע, יותר מדי רגוע עד כדי שזה הגביר את החשד שלנו. כשהוא עלה לניידת הוא התחיל להגיד משפטים מוזרים כמו 'אני חי בסרט, אני לא מבין מה אתם רוצים ממני'. הסברנו לו שזה בסך הכל תחקור קצר של עשר דקות. שייתן דגימה, ימסור גירסה ויחזור לעבודה.
מיד לאחר ששוחרר, הבין ליבוביץ' כי זמנו קצוב. הוא הגיע למקום עבודתה של אמו, התוודה בפניה על כל שאירע וסיפר לה שהוא הולך להתאבד. אמו, בלית ברירה, נתנה לו אישור שבשתיקה לעשות כן. "הוא שכנע אותי", סיפרה בראיונות שנתנה השבוע. "הילד הזה היה אומלל כל החיים, ולא רציתי שיסבול יותר".
האח אסף, שעודכן במצב, התקשר למ', אחד החברים הטובים ביותר של איתי, וביקש ממנו למנוע את ההתאבדות. מ' מספר: "נוכחתי בפעמים הקודמות שאיתי איים להתאבד ולכן קראו לי גם הפעם. הגעתי אליהם, אבא של איתי פתח, איתי כבר היה בבית. הוא הראה לי את הכתבה עם הקלסתרון ואמר לי 'זה אני'. אמרתי לו 'אין סיכוי שזה אתה'. הוא אמר לי שוב 'זה אני'. התחלתי להתווכח איתו עד שהבנתי שהוא רציני. הייתי בטוח שהוא צוחק עלי.
"ואז הוא סיפר לי שאנס שתי ילדות, לא סיפר לי אף פרט, אבל סיפר שנבדק על ידי המשטרה ושלקחו ממנו די.אן.איי. אני זעמתי, רתחתי מזעם. אמרתי לו מה אתה רוצה לעשות עם זה, שאלתי אם הוא רוצה להסגיר עצמו למשטרה. הוא ענה שהוא לא יודע ושהוא רוצה לישון על זה. מאוחר יותר התקשרתי לאיתי ואמרתי לו להגיע אלי הביתה בלי לשאול שאלות. הוא הגיע והחלטנו יחד להסגיר אותו למשטרה. הוא אמר לי: 'אני רוצה לסגור את זה. טעיתי, ואני רוצה לשלם'".
בחקירה שנערכה באותו יום ליבוביץ' התוודה בפני חוקרי המשטרה. הוא סיפר כי כבר בגיל 18 הוא החל לפנטז על ילדות קטנות. זה החל מגלישה באתרי פדופיליה, ונמשך בכך שנהג לגעת לעתים בילדות ברחוב. לטענת גורם המעורה בחקירה, ליבוביץ' טען שרק לפני חודשיים הפך הדחף לבלתי ניתן לשליטה והגיע לידי מימוש.
עם התפתחות החקירה ופרסומה בכלי התקשורת, הגיעו (נכון למועד סגירת הגיליון) שלוש תלונות נוספות למשטרה הנוגעות לתקופה שבה שימש ליבוביץ' כמדריך נוער במחשבים, וכן כמאבטח בגן הילדים ברמת אביב. "אנחנו כל הזמן מנסים לחשוב מה גרם לזה", אומר האח אסף, "אבל קשה להצביע על נקודת מפנה ספציפית בחיים של אדם, שהיו כל כך אומללים".
י', חברה ותיקה של ליבוביץ': "רק לפני כמה ימים ישבנו עם עוד כמה חברים. לא היתה בו שום התנהגות חריגה, הכל היה רגיל. ישבנו ודיברנו על פוליטיקה. אני לא רוצה לראות את איתי יותר, זה אדם שסמכתי עליו וזה בא לי בבום, לא משהו שציפיתי. לא מגיע לו פרס, מגיע לו להיענש. הוא זקוק לטיפול אבל גם לעונש. אני לא חושבת שאני יכולה להיות לצדו ולעזור לו במצב הזה".
אסף: "בשבועות האחרונים לא הרגשנו עליו כלום. שאלתי את עצמי איך ייתכן שהוא היה נכנס, אוכל, משחק עם הכלבה, ומדבר איתי כאילו כלום לא קרה. אני לא קורא שום דבר שמתפרסם על הפרשה. אני לא מסוגל לקרוא על הדברים שהאח שלי עשה, ומעבר לזה שמדובר בשני מקרי אונס אני לא יודע שום פרטים. ביקשתי גם מהחברים שלי שלא לספר לי שום פרטים על הנאנסות, כי יהיה לי קשה מדי להתמודד עם זה. אני רואה במה שהוא עשה דבר מחריד, ואני לא מצליח לקשר את זה אליו, למרות שכנראה אין לי ברירה".
מ': "אני אוהב את איתי, אבל אני מתבייש היום להגיד שאני חבר שלו. אני לעולם לא אסלח לו על מה שעשה. הייתי מאחל חבר כזה לכל אחד, אבל היום אני יודע שבאיזשהו מקום הוא מפלצת". 

לא רק ילדות
במהלך שנת הלימודים תשס"ב החל ליבוביץ' לעבוד כמאבטח בגן ילדים ברמת אביב. בגן לומדים כ- 75 ילדים בגילים ארבע עד שש. על פי תלונות שהגיעו למשטרה מאז מעצרו של ליבוביץ, עולה החשד כי הוא ביצע מעשים מגונים בילדים בזמן עבודתו שם.
לעיתון "תל אביב" הגיעה עדות של אמא לאחד הילדים, הטוענת שליבוביץ' הציע לה הצעות מגונות מספר פעמים, בעת שאספה את ילדה מהגן.

האם, ק': "בתחילה הוא עשה רושם טוב של אדם אחראי. הוא היה מסתובב, מפטרל. הכיר את השמות של הילדים, של כל ההורים ושל כל האחים. במהלך השנה הוא פנה לאמהות של הילדים בכל מיני הצעות. הוא הציע את עצמו כשומר בשכר שלא דרך החברה, כשומר אחר הצהריים במועדונית. כמה פעמים מצאו אותו ישן. ובין המזורות שלו לאחריות שלו היה קשה לנו להבין מי הוא באמת. אחת האמהות פנתה לגננת ואמרה לה שצריך לשים לב לבחור הזה, כי הוא מוזר.

"לי באופן אישי הוא הציע כמה פעמים הצעות. הצעות מגונות למפגשים. הוא גם הביא חברה שלו וניסה לשכנע אותנו לקחת אותה בתור בייבי סיטר. עד היום יש לי ביומן את הטלפון שלה. הוא הביא אותה במיוחד בשעה שאני מגיעה לגן כדי שניפגש. לידי הוא התחיל לשחק איתה משחקי מאצ'ו, ועשה לה כוויה ביד עם המצית תוך כדי משחק".
את מכירה עוד אמהות שהוא הציע להן הצעות מגונות?

"אני יודעת על עוד אמהות, אבל הן מסרבות להיחשף".

אם אחרת: "הייתי נוכחת במקרה בו ראיתי את איתי מציע הצעות מגונות לאחת האמהות. איתי באופן אישי הוא אף פעם לא דיבר".

ק': "פניתי במכתב לקב"ט הראשי של העיריה, וכתבתי לו על מה שקרה. שם הבטיחו לי שהאיש הזה לא ישמור יותר בגני ילדים".

למשטרה פנית?


ק', חבר של ליבוביץ', מספר סיפור מעורר תהיות לא פחות. "פעם אחת, לפני בערך שנה, היינו בחדר בבית שלו, והוא הציע לי תוכנית ברמה של 'בוא נלך ונעשה את זה'". הוא הציע לי תוכנית מפורטת של אונס. הרבה לי את כל הציוד שאנחנו צריכים לזה, הוא החזיק את זה בחדר שלו, בארגז מתחת למיטה, ציוד של כבילה ואזיקים.

"אני זוכר שצחקתי לו בפנים, כי לא הייתי מודע בזמנו לכמה הבן אדם רציני בנושא. לפני כמה ימים, כשראיתי את הכתבות על המעצר שלו, לא התפלאתי בכלל, רק עניין אותי לדעת איך הוא נתפס, מה הוא עשה שהפיל אותו".
סיפרת את זה למישהו פעם?

"לא סיפרתי את זה לאף אחד עד עכשיו".

 עו"ד זאב אלוני, מפרקליטיו של ליבוביץ':"לעת עתה הדברים עדיין בבדיקת המשטרה, ובקרוב יהיו גם במישור הפסיכיאטרי-רפואי, שמבחינתנו, בתיק מסוג כזה זה המישור האקוטי. בבוא היום זה ילמד אותנו למה הדברים קרו, אם אכן הם קרו. נלמד מה מביא אדם טוב שיש בו הרבה רגשות לעשות לפתע כזה מעשה לא נורמלי".
 עו"ד מנחם רובינשטיין, מפרקליטיו של ליבוביץ':

"מבחינה ראייתית התיק ברור. מה שיעמוד בכל זאת לבירור זה נבכי נפשו ואיך הוא מגיע לביצוע מעשים כאלה, בעוד שנראה כי ההתנהגות שלו היא מאוד נורמטיבית, ככל בחור רגיל בגילו מצפון תל אביב. אם מישהו יצלול לעמקי נשמתו ולנסיבות הקשות של חייו, הוא ככל הנראה יגזור משם מסקנות קשות. אחת השאלות שנשאלת היא איך קורה שעד עתה כל המסגרות בהן היה בחייו, איש לא שם לב לזה".

 מעיריית תל אביב נמסר: "הגיעו תלונות על ליבוביץ' בזמן שעבד כסייר ביטחון בעיריה, בין היתר התלונה לקב"ט הראשי של העיריה מטעם האם שהתלוננה על הטרדה מינית. לא כל התלונות היו מיניות. הוא נחשד בכמה דברים, ננזף תחילה בתוך אזהרה, ולאחר מכן פוטר מתפקידו".



Some of the information on The Awareness Center's web pages may contain copyrighted material the use of which has not always been specifically authorized by the copyright owner. We are making such material available in our efforts to advance understanding of environmental, political, human rights, economic, democracy, scientific, and social justice issues, etc.

We believe this constitutes a 'fair use' of any such copyrighted material as provided for in section 107 of the US Copyright Law. In accordance with Title 17 U.S.C. Section 107, the material on this site is distributed without profit to those who have expressed a prior interest in receiving the included information for research and educational purposes.

For more information go to: . If you wish to use copyrighted material from this update for purposes of your own that go beyond 'fair use', you must obtain permission from the copyright owner.


"Never doubt that a small group of thoughtful, committed citizens can change the world. Indeed, it is the only thing that ever has." –– Margaret Mead

No comments: